<h1>שבלי הלקט סימן כ"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
תנן התם אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה. מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל. אין שליח צבור יורד לפני התיבה לומר ברכת יוצר אור עם הקדושה עד יוצר המאורות ולדלג עד שמונה עשרה הואיל שהתפלל כל אחד בפני עצמו אם הם פחות מעשרה אבל כשהן עשרה אע"פ שהתפללו ביחידים כל אחד ואחד בפני עצמו יכול אחד מהם לעמוד ואומר ברכת יוצר אור עד יוצר המאורות ומניח קרית שמע ואמת ויציב ואומר י"ח ברכות כי אין לומר עוד קרית שמע ואמת ויציב הואיל וכל אחד ואחד יצא לעצמו שאין יורד לפני התיבה אלא על הקדושה שלא אמרו. ופי' פורסין לשון פרוסה שפורסין שתי הברכות שלפני קרית שמע ואין מברכין אלא אחת ויש מפרשין פורסין מברכין כי הוא יברך הזבח תרגם יונתן יפרוס על דיבחא.
<h2>דף כו.</h2>
אמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים. טעה ולא התפלל מנחה יתפלל בערבית שתים ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו. ודוקא טעה או נאנס אבל ביטל לכתחלה לא. דתניא מעוות לא יוכל לתקון זה שבטל קריאת שמע של שחרית וערבית או תפלה של שחרית וערבית וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן. וכתב רבינו ישעיה זצ"ל מבעיא לי טעה ולא התפלל שחרית וגם במנחה לא נזכר יש תקנה להתפלל ערבית אי לא. וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא איצטרך לספוקי בהא דהא איבעיא לן טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים דוקא בתפלת מנחה שאצלה בעי. והטעם אם יש תקנה בתפלה כמו שאנו אומרין שכן אברים ופדרים שלא נתאכלו מבעוד יום היו קריבין והולכין כל הלילה אבל בתפלת שחרית לא בעי, דפשיטא ליה שאם לא התפלל של שחרית במנחה הוי ליה כפשיעות ואין מתפללין אותה בערבית.
